לזכרו של אמציה (אנדריי) ניסנביץ הי"ד

הפיגוע שארע בכניסה לעיר אריאל ב- 12 לאוגוסט 2003 קטף את חייו של חברנו אמציה ניסנביץ'.

אמציה נפצע אנושות בפיגוע זה...ובמשך שבועיים הבאים נלחם הוא על חייו במחלקת טיפול נמרץ בבי"ח ביילינסון. ב- 28 לאוגוסט אזלו כוחותיו במאבק עיקש זה.

אמציה נולד ב-23 לספטמבר 1980 במוסקבה למשפחה של מדענים. למשפחה עוד 4 ילדים – 3 בנים ובת.

ב- 25 לדצמבר 1991 עלתה כל המשפחה ארצה. תחילה התגוררו הם ביישוב אלון מורה שבשומרון וכעבור 4 שנים התנחלו ביישוב נופים סמוך לעיר אריאל, שם מתגוררת המשפחה עד היום.

 אמציה למד בבית הספר באלון מורה ולאחר מכן, ב-4 השנים הבאות, המשיך את לימודיו בפנימייה הדתית "מדרשיית הגליל" שבמגדל העמק.

עם תום לימודיו בבית הספר בשנת 1998 אמציה התגייס לצה"ל. עקב נתוניו הבריאותיים המופתיים (פרופיל 97) הוא גויס ליחידה הקרבית- "שמשון", במסגרתה שירת כל 3 השנים כלוחם פלחו"ד (פלוגה חודרת). כמעט לאורך כל תקופת שירותו לחם אמציה בשטחים – בהתחלה ביהודה ושומרון ומאוחר יותר ברצועת עזה.

היישר עם שחרורו משירותו הסדיר בצה"ל, באפריל 2001, החל אמציה בלימודי המכינה במכללת יהודה ושומרון באריאל, וזאת על מנת לסלול את הדרך לקראת הלימודים האקדמיים בעתיד. במהלך לימודיו ניגש אמציה לבחינה פסיכומטרית, אותה השלים בהצלחה רבה עם ציון 734.

תוך כדי הלימודים במכינה אמציה התקבל למכללת יו"ש למסלול מתמטיקה ומדעי מחשב. ביוני 2003 הוא סיים את המכינה ובחודש אוקטובר עתיד היה להתחיל את חוק לימודיו לקראת התואר הראשון.

קריאת הספרים הייתה לאחד מתחביבי הפנאי של אמציה. בהתחלה היו אלה ספרים שהביאו הוריו מרוסיה ואחר כך בעיקר ספרי פנטזי. על המדפים שבחדרו ניתן למצוא ספרים של האחים סטרוגאצקי, האריסון, פרצוב, לוקיאננקו, ז'ליאזני וקינג, לוקין וקוק. לדעתה של אימו, דווקא הודות לספרים הצליח אמציה לשמור על הרוסית כשפת הדיבור והכתיבה. בנוסף לקריאת הספרים אהב אמציה את משחקי המחשב ובמיוחד את: Silent Hunters , GTA-3 , Hidden and Dangerous, Fallout:tactics. בתחום המוזיקה גילה אמציה לאחרונה עניין רב ברוק רוסי: בין הקלטות ודיסקים שלו אפשר למצוא את "משינה ורמני" ("מכונת הזמן"), "קרמטורי", "אקווריום" ו-"אגטה קריסטי".

 רבה הייתה אהבתו של אמציה לכלבים, ובבית תמיד היה כלב; אפילו כלב "עולה חדש" מגזע ריזנשנאוצר, אשר עלה ממוסקבה יחד עם כל המשפחה. לימים יש בבית כלב אחר, זהו דלמטי שהיה כלב רחוב באריאל בטרם אומץ.

ב-3 ליוני, שנת 2002 , אמציה נרשם כמשתמש באתר שלנו ונהייה לאחד המשתתפים הפעילים, הוא כתב 1100 הודעות. זהו 3 הודעות ביום בממוצע, כאשר זאת, נכון לאוגוסט 2003, מהווה לערך 2% מכלל ההודעות. שתי הודעותיו האחרונות נכתבו ב- 11 לאוגוסט, יום לפני הפיגוע.

זכינו להכיר את אמציה באופן אישי במפגשים של משתתפי הפורום הנערכים מספר פעמים בשנה. כך היינו יחד בתל אביב (26.09.02) - מוזיאון "בתי האוסף", בירושלים (30.05.03) - גבעת התחמושת, בזיכרון יעקב (18.07.03) – אתר ההנצחה ומוזיאון של חיל התותחנים, ובכפר סבא (08.08.03)- אימון לש"ב (לחימה בשטח בנוי) במסגרת מועדון הפיינטבול.

אמציה היה אדם אמיתי.

רופא המשטרה שטיפל בו מיד לאחר הפיגוע, סיפר, כי אמציה היה בהכרה מלאה ואמר לו: "אני בסדר, תבדקו את הבחור השני"; הוא התכוון לארז הרשקוביץ, בן ה-18 שכבר לא היה בין החיים.

את המילים האלה אמר אמציה כשהוא עצמו פצוע אנושות.

אמציה, את החיוך שלך נזכור אנו תמיד...

בס"ד 29.08.03

אמציה הי"ד:

אנחנו זוכרים אותך כאן כאילו לא הלכת, כאילו נשארת פה אתנו.

איך אהבתה מחשבים וסוף סוף נרשמת ללימודים.

צעיר לנצח כך אומרים.

ותמיד נזכור איך אהבת כלבים ואפילו כשהם נשכו אותך לא ויתרת ואותם ללטף ניסית.

חייל גיבור ששירת בכל מקום שרק אפשר בעזה, בבית לחם, ובאזור חברון.

אחרי הפיגוע היית גיבור והחזקת מעמד, אתה היית כל כך חזק בשבילינו ובשבילך.

אנחנו כאן נישאר ואליך נתגעגע.

אותך נזכור תמיד.

תבקש שם למעלה בשבילינו ועלינו.

תשמור עלינו מלמעלה ותנוח על משכבה בשלום.

אוהבים אותך הכי בעולם אבא אמא והאחים שלך: דוד, פינחס, בנימין וטליה.

פגישת משתתפי הפורום במוזיאון חיל התותחנים בזיכרון יעקב ב- 18.07.2003 .
אמציה הוא השלישי מימין בשורה העליונה.

אמציה הי"ד:

אמציה, איך עבר חודש בלי שאתה כאן אך עבר מבחנתנו כל כך הרבה זמן, איך אתה חסר כל היום ובלעדיך קשה, בקושי אפשר.

איך ככה בפיצוץ אחד הכול התפוצץ בידיים ממש מול העיניים הכול התהפך, הסתובב, הסתבך, ובלב נשאר רק כאב.

אך לאותם חיים לא נחזור אף פעם, ואיך השגרה כואבת אפילו שבעתיים.

גם כשמנסים ורוצים להתרכז, אי אפשר עם הכאב.

זמן סליחות הגיע וממך סליחה לבקש רצינו אם היה פעם רגע שבך פגענו או רע לך עשינו אנחנו מבקשים שתסלח. סליחה, אמציה, סליחה.

יש תקווה קטנה בלב שאתה נמצא במקום יותר רגוע ושליו כמו שרצית.

השבוע לך יום הולדת 23 היה וכל כך רצינו שלנו אתה תכין הפתעה שתיכנס ותחייך ותגיד כל זה היה סתם.

בתמונת שלך להביט כל כך קשה, ואי אפשר לפספס את החיוך מלא שמחת החיים שלך.

על האבידה הזאת לעולם לא נתגבר וזה בחיים לא ייתפס לא בראש ולא בלב שבוכה כמו העניים שלא מפסיקות להזיל את הדמעות.

אנחנו באמת מקווים ששם טוב לך, ושוב פעם סליחה.

תנוח סוף-סוף אחרי מלחמה כל כך קשה וארוכה, תנוח בשקט כמו שאהבת תמיד.

אוהבים וזוכרים אותך לנצח.

המשפחה שלך.

בשבוע שעבר קיבלנו בדואר את תעודת הבגרות של אמציה. המבחן האחרון שהוא עשה חודש לפני הפיגוע. בעצם זה היה אחד הדברים האחרונים שהוא עשה. אמציה היה אמור להתחיל ללמוד פה במכללה באריאל מחשבים ומתמטיקה, והוא תכנן ללמוד עד לתואר שלישי. הוא בטוח היה מצליח בזה, כי היה מאוד חכם. היה נראה שהוא יודע הכול ולא הייתה שאלה שהוא לא יכול היה לענות עליה. היום, אחרי 4 חודשים אנחנו מתגעגעים ומבקשים שתזכרו את אמציה בטקס פתיחת גל עד זה שיהיה, זיכרון לעד.